יום חמישי, 26 באפריל 2018

האקטואליות של הרמן כהן בישראל - כנס לרגל מאה שנים למותו

הרמן כהן היה מחשובי הפילוסופים היהודיים בעת החדשה, מכונן ההגות הניאו-קנטיאנית, פילוסוף של התרבות והדת, מגדולי האתיקנים שנאבק בהתמוטטות התרבות ההומניסטית, ומתווה דרך עיונית ליהדות הליברלית בגרמניה שלפני השואה.

הגותו השפיעה על שורה ארוכה של הוגים יהודיים בדורות הבאים: פרנץ רוזנצוויג, מרטין בובר, מרגרטה זוסמן,אברהם יהושע השל, עמנואל לוינס, אליעזר שביד, יוג'ין בורוביץ, רחל אדלר, אנדרה נהר, יוסף דב סולובייצ'יק, סטיבן כץ, ועוד ועוד. חלקם שאבו ממנו בגלוי, אחרים התווכחו עמו ומרדו בו. כולם היו בנותיו ובניו.  

בימים שני-שלישי, 8-7.5.2018 ייערך כנס אקדמי לבחינת הגותו והאקטואליות שלה לחברה הישראלית בדורנו. הכנס, פרי יזמתם של שורה של מוסדות אקדמיים ברחבי החברה הישראלית, יתקיים בהיברו יוניון קולג', רח' דוד המלך 13, ירושלים. הכנס פתוח לקהל הרחב וייערך באנגלית ובעברית.

לתוכנית הכנס לחצו כאן

יום שלישי, 24 באפריל 2018

לחידושו של יום ירושלים

יום ירושלים קשה לאוהביה של העיר ולחרדים לשלום מדינת ישראל. מראשית ימיו הוא עוצב כיום של לאומנות גסה, משיחיות אלימה והתהדרות ב'חיבורה יחדיו' של העיר שנשארה שסועה. ככל שהתגבר הלהט הלאומני, נעשה היום כאוב יותר, מנכר יותר, מאתגר יותר.


הטקסטים שלהלן מבקשים להעניק מבע למאמץ להעניק ליום זה משמעות ראויה, מרפאת, מעניקת חיים. האחד מיוחד למשמעות שנקנתה ליום זה (כהחלטה רשמית של מדינת ישראל) כיום זיכרון לחללי העלייה מאתיופיה. האחרים מגששים לקראת מבע דתי שאינו לאומני, אהבת ציון כעירם של כל אוהביה. 

=====
יום ירושלים הוא יום הזיכרון לחללי העלייה מאתיופיה, זו שירושלים הייתה - גם  בסבלם ובייסוריהם - על ראש  שמחתם. ביום זה  אנו נקראות  ונקראים במחיוד לתת קול לסיפורה של עלייה מבורכת ואמיצה זו, המנקזת כמיהה של דורות להגיע אל ארץ הקודש ואל ציון.


תפילת יזכור:
יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַלְפֵי בָּנָיו וּבְנוֹתָיו יְהוּדֵי קְהִלַּת בֵּיתָא יִשְֹרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בְּמַּסָּע עֲלִיָּתָם מֵאֶתְיוֹפְּיָה לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וְנִסְפּוּ בָּרָעָב וּבַצָּמָא, בְּחֹם הַמִּדְבָּר וּבְצִנַּת הַלַּיְלָה, וְאֶת אֵלּוּ אֲשֶׁר נֶהֶרְגוּ וְנִרְצְחוּ בְּמַסָּעָם עַל יְדֵי בְּנֵי עַוְלָה, מְבַקְּשֵי רָעָתָם וְנַפְשָׁם. "צִיוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם מֵעַי מֵעַי עַל הֲרוּגֵיהֶם".
יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל אֶת גְּבוּרָת אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו, וְיִתְבָּרֵךְ בְּזַרְעָם וּבְמוֹרַשְׁתָּם, וְיֶאֱבַל עַל קְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש אֲשֶׁר אָבְדוּ בַּמַּסָּע אֶל אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָלַיִם.
יִהְיוּ קְדוֹשֵי קְהִלַּת בֵּיתָא יִשְֹרָאֵל חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר. תְּהִיֶה פְּרִיחַת קְהִלָּתָם וּמוֹרַשְׁתָם בָּאָרֶץ שֶׁעָלֶיהָ חָלְמוּ וְאֶֶלֶיהָ הֶעֱפִּילוּ, נֶֶחָמָה לְכָל אוֹהֲבֵיהֶם וּלְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנֹאמַר: אָמֵן:

לנוסח היזכור (PDF) לחצו כאן 

קידוש לליל יום ירושלים: 



רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ה': וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ: וְנָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם:

ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן:

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו והשיבנו קוממיות לבניין ירושלים, אל נחלת דורות ואל מחוז תקוותם ותפילותיהם. ישמחו בירושלים כל אוהביה וכל מבקשי שלומה. ייכון בה צדק לכל תושביה וירחקו מבלעיה. תצא צדקתה ויבוא אורה. ויקוים בה מקרא שכתוב: "בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם" (ירמיהו ג, יז). ברוך אתה ה', הפורש סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל, מנחם ציון ובונה ירושלים:  

יש הנוהגים להוסיף:
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה:
או:
ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, מציב גבול אלמנה: 

לנוסחי קידוש ליום ירושלים (ליל יום ירושלים וסעודת היום) לחצו כאן

יום שישי, 13 באפריל 2018

דרשות לפרשת השבוע

קריאתן של פרשות השבוע, ופרשות החגים והמועדים, מצעידה אותנו במסלול מעגלי דרך רובדי התורה והמסורת הפרשנית הצומחת ממנה. מבראשית ועד אחרית, ושוב אל הראשית. פרשות השבוע מעניקות לכל שבת את תכניה הייחודיים. הן והפטרותיהן קוראות לנו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, לחדש ולקיים את מצוות-חיינו שלנו. 

תזריע-מצורע: זאת תורת המצורע
אחרי מות-קדושים: אני ה' אלוהיכם
בהר: וקראתם דרור בארץ
פעם בחיי אדם, אולי פעמיים, מתקדש הזמן ופושט את בגדי החולין הטבעיים. פעם בחמישים שנה אנו מצווים לא רק למתֵן את אי השוויון, אלא לבטל אותו ממש. זה הרגע שבו ישובו הכול אל בתיהם, שבו תשובנה האחוזות אל בעליהן המקוריים, שבו יבוטל כל שעולל לנו טבענו החייתי. אחת לחמישים שנה נשוב אל נקודת המוצא, לא משום שאנו משלים את עצמנו שלמחרת לא יפעלו שוב חוקי הטבע והכלכלה, החלשת החלשים ותגמול החזקים; אלא משום שאנו יודעים שלחיי אנוש יש ערך רק אם לחוקים אלה, המלווים כל צעד וצעד שלנו, לא תינתן המילה האחרונה. זו החירות, זה ה"דרור", שהמקרא מדבר עליו; זהו רגע השיא של חיי אנוש שהתורה יודעת לעצב.

היובל חדל להתקיים לפני למעלה מאלפיים שנה. במציאות שבה חיו יהודים הוא גם לא היה רלוונטי. אבל האם דינו להיעלם גם מחיינו שלנו, כאן בארץ, כאן במסגרות הכלכלה והחברה, התרבות והפוליטיקה שאנחנו מעצבים? אם נניח ליובל להימחק מתודעתנו ולהישכח, נבגוד לא רק במורשת היהודית שעיצבה אותנו, אלא גם בייעודנו האנושי. חיי היום-יום שלנו, כחיי כל חברה אנושית, אינם יכולים שלא להיות מושפעים ומעוצבים במידה רבה על ידי דרישות החולין: ביטחון וכלכלה, משחקי כוח פוליטיים ויצרים אנושיים. אבל חיי חולין שאין עמם שבת אינם חיים. הכרח הוא, שבבסיס כל המהלך השוטף הזה תעמוד ההכרה שאנו חייבים להביא – במהרה, בימינו, בלא השתהויות ובלא התחמקויות – את הרגע שבו נקרא דרור בארץ, שבו נכונן שוב נקודת מוצא של שוויון ושל חירות. זה לב המצווה, זו תמצית התודעה שהפרשה שלנו מבקשת לכונן בחברה הישראלית.      
לקריאת הדרשה המלאה לחצו כאן
בחוקותיי: התוכחה והברית

ספר במדבר:

במדבר: בידך אפקיד רוחי
נשוא: הברכה המשולשת (ברכת כהנים)

יום ראשון, 18 במרץ 2018

ספירת העומר

בין חמץ ומצה: דברים לספירת העומר 
דברי ימי האנושות מלאים באותות אזהרה כנגד ה'חירות' ללא תנאי, חירות ה'רוצחת את האל' והמדמה לעצמה שהיא 'מעבר לטוב ולרוע' עד שהיא מידרדרת לרע הטוטלי ולעבודת השטן. הם מלאים לא פחות באותות האזהרה כנגד מה שעלולה הדבֵקות במצווה ובאהבת האל לגרום למין האנושי, כשאין בצידה אותו בלם של 'חמץ'. מלחמות קודש, אינקוויזיציה, 'אהבת תורה' רצחנית כל אלה אינם עניינה של היסטוריה רחוקה בלבד, אלא סכנות ממשיות האורבות לפתחנו. הן מסכנות את תרבותנו האנושית, את חיינו הדמוקרטיים ואת עצם קיומנו כעם וכחברה.
אנו מצווים לראות ב'חמץ' וב'מצה' שני יסודות, שבלעדיהם איננו יכולים ואיננו רשאים, לאחוז, לא בחירות ולא בתורה. רק מתוך שילובם המתוח ומתוך האיזון, שכל אחד מהם מאזן את רעהו, נוכל  לעצב את דרכנו כבני אנוש ואת תרבותנו היהודית והישראלית בפתח המאה העשרים ואחת.    

לדרשה המלאה לחצו כאן.

כוונות לספירת העומר

שבוע ראשון - חסד
שבוע שני - דין
שבוע שלישי - תפארת
שבוע רביעי - נצח
שבוע חמישי - הוד
שבוע שישי - יסוד
שבוע שביעי: מלכות

יום שישי, 23 באוקטובר 2015

נישואים שוויוניים ברוח מסורת ישראל

נישואים שוויוניים ברוח מסורת ישראל

טקס הנישואין הוא מרגעי המשמעות והקדושה המרכזיים המלווים את חייהם הבוגרים של נשים וגברים. השאיפה שרגע זה יבטא את אמונות בני הזוג ודרכי חייו, שוויונות ופתיחות - מציינת זוגות רבים. הללו מוצאים לא-אחת ברבות וברבנים הרפורמים בישראל את המענה לשאיפה נעלה זו.

טקסי הנישואין שאני עורך מבוססים על ערכים אלה. אני מציע לזוגות בסיס מסורתי-מתחדש לטקס זה, המשמש כנקודת מוצא לשיחה ולעיצוב הטקס הייחודי שלהם. זאת, בהתחשב בנסיבות המשפחתיות, בסיפור חייהם ובדרכי הביטוי שלהם. 


טקס הנישואים לזוג גברים   

שיאו של הטקס הוא הכתובה הנכתבת על ידי הזוג ומבטאת את הברית שהם כורתים ואת מחויבותם ההדדית: 
דוגמא לנוסח כתובה (א) 
דוגמא לנוסח כתובה (ב)
דוגמא לנוסח כתובה (ג)

יום חמישי, 22 באוקטובר 2015

תפילות חדשות, תפילות מתחדשות: ברוח ההתחדשות הרפורמית בישראל

שבת ומועדים:
טקס בת ובר מצווה: העברת ספר התורה מדור לדור

דו-שיח בינדתי ותיאולוגיה של שותפות דתית

מצוות הדיאלוג הבינדתי
מאז ומעולם הייתה סוגיית היחס אל דתות אחרות מורכבת ומתוחה. המקרא יודע, ברוב רבדיו והתבטאויותיו, שמחוץ לעם ישראל ישנה רק אלילות - מושחתת, חסרת ערך, פסולה מיסודה. עם עליית הנצרות והאסלאם נוצר מרחב מונותאיסטי גדול, שבו חיו רוב רובם של היהודים. במרחב זה שמשו בערבוביה איבה ואלימות, מזה, והשפעה הדדית ושיח, מזה. כל דת פיתחה יחס שונה אל שתי הדתות האחרות, אולם בכל המקרים היה יחס זה כרוך במידה רבה של תחושת עליונות ובלעדיות, של דה-לגיטימציה (או לפחות ראיית הדת האחרת כנחותה). אלימות דתית קשה ורצחנית, ונסיונות לכפות הצטרפות לדת הדומיננטית שלטו בכיפה. הניסיון ההיסטורי היהודי, בייחוד עם הנצרות, היה זה של פוגרומים, קידוש השם, עמידה על הנפש. מאליו מובן, שבמציאות זו התפתחה איבה עמוקה לדת הרודפת, שנתפסה כגילוי מובהק של רוע. הנצרות נתפשה כ'אדום', היינו עשו המאיים לכלות את יעקב ומסמל את הסטרא-אחרא.

דורנו זכה לחזות וליצור מציאות אחרת מן היסוד. אמנם, גם היום אנו עדים לאלימות דתית ולפונדמנטליזם ממאיר. אולם, לצד אלה מנצים ניצניו של יחס חדש, מכבד, פלורליסטי. הכנסיה הקתולית והזרמים המרכזיים של הנצרות הפרוטסטנטית נטשו מכבר את האמונה שהנצרות "מחליפה" את היהדות ויורשת את בריתה. בכנסיות שונות נערך מאמץ אדיר לפתח שיחה שוויונית ומעמיקה בין הדתות, לפתח עמדה חדשה, רדיקלית, המכירה בדרכים שונות אלוהים.

כל זה מחייב אותנו, היהודים, לנסח מחדש את תפישתנו לגבי הנצרות והאסלאם (ועימן גם דתות המזרח). אנו חייבים להיטהר מהיחס המזלזל, מן האיבה, מאמונת-ההבל כאילו רק אנו עובדי אלוהים ונבחריו. ממש כשם שנצרות דיאוגית, המכירה בערך דתות אחרות, היא נצרות שונה מן-היסוד, כך חייבים להשתנות לעומקם היבטים מכריעים של השקפת עולמנו היהודית. מן הדין, שהשותפות הבינדתית תוליד בקרבנו הבנה חדשה של מקומנו בעולם; הבנה חדשה של היחס בין ברית-נוח לברית-אברהם וישראל; אחריות חדשה לפיתוח דתיות הומניסטית, שוחרת שלום וצדק, פלורליסטית ופתוחה.

דברו אמת, גילוי דעת יהודי על הנצרות ועל נוצרים (חובר בידי ארבעה אישי רוח יהודים; בארה"ב עברית: יהוידע עמיר)

מאמרים ומסות תיאולוגיות שלי:

האקטואליות של הרמן כהן בישראל - כנס לרגל מאה שנים למותו

הרמן כהן היה מחשובי הפילוסופים היהודיים בעת החדשה, מכונן ההגות הניאו-קנטיאנית, פילוסוף של התרבות והדת, מגדולי האתיקנים שנאבק בהתמוטטות התר...