יום ראשון, 15 במרץ 2020

תפילה לימי קורונה


תפילה לעת קורונה

בָּרֵךְ עָלֵינוּ יהוה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל כָּל בָּאֵי עוֹלָמְךָ אֶת הַשָּׁנָה הַזּאֹת לְטוֹבָה. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה וַאֲרוּכָה, וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וּבְרִיאוּת וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אָתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה יהוה, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.

הרב יהוידע עמיר

יום שישי, 13 באפריל 2018

דרשות לפרשת השבוע

קריאתן של פרשות השבוע, ופרשות החגים והמועדים, מצעידה אותנו במסלול מעגלי דרך רובדי התורה והמסורת הפרשנית הצומחת ממנה. מבראשית ועד אחרית, ושוב אל הראשית. פרשות השבוע מעניקות לכל שבת את תכניה הייחודיים. הן והפטרותיהן קוראות לנו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, לחדש ולקיים את מצוות-חיינו שלנו. 

תזריע-מצורע: זאת תורת המצורע
אחרי מות-קדושים: אני ה' אלוהיכם
בהר: וקראתם דרור בארץ
פעם בחיי אדם, אולי פעמיים, מתקדש הזמן ופושט את בגדי החולין הטבעיים. פעם בחמישים שנה אנו מצווים לא רק למתֵן את אי השוויון, אלא לבטל אותו ממש. זה הרגע שבו ישובו הכול אל בתיהם, שבו תשובנה האחוזות אל בעליהן המקוריים, שבו יבוטל כל שעולל לנו טבענו החייתי. אחת לחמישים שנה נשוב אל נקודת המוצא, לא משום שאנו משלים את עצמנו שלמחרת לא יפעלו שוב חוקי הטבע והכלכלה, החלשת החלשים ותגמול החזקים; אלא משום שאנו יודעים שלחיי אנוש יש ערך רק אם לחוקים אלה, המלווים כל צעד וצעד שלנו, לא תינתן המילה האחרונה. זו החירות, זה ה"דרור", שהמקרא מדבר עליו; זהו רגע השיא של חיי אנוש שהתורה יודעת לעצב.

היובל חדל להתקיים לפני למעלה מאלפיים שנה. במציאות שבה חיו יהודים הוא גם לא היה רלוונטי. אבל האם דינו להיעלם גם מחיינו שלנו, כאן בארץ, כאן במסגרות הכלכלה והחברה, התרבות והפוליטיקה שאנחנו מעצבים? אם נניח ליובל להימחק מתודעתנו ולהישכח, נבגוד לא רק במורשת היהודית שעיצבה אותנו, אלא גם בייעודנו האנושי. חיי היום-יום שלנו, כחיי כל חברה אנושית, אינם יכולים שלא להיות מושפעים ומעוצבים במידה רבה על ידי דרישות החולין: ביטחון וכלכלה, משחקי כוח פוליטיים ויצרים אנושיים. אבל חיי חולין שאין עמם שבת אינם חיים. הכרח הוא, שבבסיס כל המהלך השוטף הזה תעמוד ההכרה שאנו חייבים להביא – במהרה, בימינו, בלא השתהויות ובלא התחמקויות – את הרגע שבו נקרא דרור בארץ, שבו נכונן שוב נקודת מוצא של שוויון ושל חירות. זה לב המצווה, זו תמצית התודעה שהפרשה שלנו מבקשת לכונן בחברה הישראלית.      
לקריאת הדרשה המלאה לחצו כאן
בחוקותיי: התוכחה והברית

ספר במדבר:

במדבר: בידך אפקיד רוחי
נשוא: הברכה המשולשת (ברכת כהנים)

יום שישי, 23 באוקטובר 2015

נישואים שוויוניים ברוח מסורת ישראל

נישואים שוויוניים ברוח מסורת ישראל

טקס הנישואין הוא מרגעי המשמעות והקדושה המרכזיים המלווים את חייהם הבוגרים של נשים וגברים. השאיפה שרגע זה יבטא את אמונות בני הזוג ודרכי חייו, שוויונות ופתיחות - מציינת זוגות רבים. הללו מוצאים לא-אחת ברבות וברבנים הרפורמים בישראל את המענה לשאיפה נעלה זו.

טקסי הנישואין שאני עורך מבוססים על ערכים אלה. אני מציע לזוגות בסיס מסורתי-מתחדש לטקס זה, המשמש כנקודת מוצא לשיחה ולעיצוב הטקס הייחודי שלהם. זאת, בהתחשב בנסיבות המשפחתיות, בסיפור חייהם ובדרכי הביטוי שלהם. 


טקס הנישואים לזוג גברים   

שיאו של הטקס הוא הכתובה הנכתבת על ידי הזוג ומבטאת את הברית שהם כורתים ואת מחויבותם ההדדית: 
דוגמא לנוסח כתובה (א) 
דוגמא לנוסח כתובה (ב)
דוגמא לנוסח כתובה (ג)

יום חמישי, 22 באוקטובר 2015

תפילות חדשות, תפילות מתחדשות: ברוח ההתחדשות הרפורמית בישראל

שבת ומועדים:
טקס בת ובר מצווה: העברת ספר התורה מדור לדור

דו-שיח בינדתי ותיאולוגיה של שותפות דתית

מצוות הדיאלוג הבינדתי
מאז ומעולם הייתה סוגיית היחס אל דתות אחרות מורכבת ומתוחה. המקרא יודע, ברוב רבדיו והתבטאויותיו, שמחוץ לעם ישראל ישנה רק אלילות - מושחתת, חסרת ערך, פסולה מיסודה. עם עליית הנצרות והאסלאם נוצר מרחב מונותאיסטי גדול, שבו חיו רוב רובם של היהודים. במרחב זה שמשו בערבוביה איבה ואלימות, מזה, והשפעה הדדית ושיח, מזה. כל דת פיתחה יחס שונה אל שתי הדתות האחרות, אולם בכל המקרים היה יחס זה כרוך במידה רבה של תחושת עליונות ובלעדיות, של דה-לגיטימציה (או לפחות ראיית הדת האחרת כנחותה). אלימות דתית קשה ורצחנית, ונסיונות לכפות הצטרפות לדת הדומיננטית שלטו בכיפה. הניסיון ההיסטורי היהודי, בייחוד עם הנצרות, היה זה של פוגרומים, קידוש השם, עמידה על הנפש. מאליו מובן, שבמציאות זו התפתחה איבה עמוקה לדת הרודפת, שנתפסה כגילוי מובהק של רוע. הנצרות נתפשה כ'אדום', היינו עשו המאיים לכלות את יעקב ומסמל את הסטרא-אחרא.

דורנו זכה לחזות וליצור מציאות אחרת מן היסוד. אמנם, גם היום אנו עדים לאלימות דתית ולפונדמנטליזם ממאיר. אולם, לצד אלה מנצים ניצניו של יחס חדש, מכבד, פלורליסטי. הכנסיה הקתולית והזרמים המרכזיים של הנצרות הפרוטסטנטית נטשו מכבר את האמונה שהנצרות "מחליפה" את היהדות ויורשת את בריתה. בכנסיות שונות נערך מאמץ אדיר לפתח שיחה שוויונית ומעמיקה בין הדתות, לפתח עמדה חדשה, רדיקלית, המכירה בדרכים שונות אלוהים.

כל זה מחייב אותנו, היהודים, לנסח מחדש את תפישתנו לגבי הנצרות והאסלאם (ועימן גם דתות המזרח). אנו חייבים להיטהר מהיחס המזלזל, מן האיבה, מאמונת-ההבל כאילו רק אנו עובדי אלוהים ונבחריו. ממש כשם שנצרות דיאוגית, המכירה בערך דתות אחרות, היא נצרות שונה מן-היסוד, כך חייבים להשתנות לעומקם היבטים מכריעים של השקפת עולמנו היהודית. מן הדין, שהשותפות הבינדתית תוליד בקרבנו הבנה חדשה של מקומנו בעולם; הבנה חדשה של היחס בין ברית-נוח לברית-אברהם וישראל; אחריות חדשה לפיתוח דתיות הומניסטית, שוחרת שלום וצדק, פלורליסטית ופתוחה.

דברו אמת, גילוי דעת יהודי על הנצרות ועל נוצרים (חובר בידי ארבעה אישי רוח יהודים; בארה"ב עברית: יהוידע עמיר)

מאמרים ומסות תיאולוגיות שלי:

תפילה לימי קורונה

תפילה לעת קורונה בָּרֵךְ עָלֵינוּ יהוה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל כָּל בָּאֵי עוֹלָמְךָ אֶת הַשָּׁנָה הַזּאֹת לְטוֹבָה. שָׁמְרָה וְהַצ...