פרשת דברים ושבת חזון:
הקביעה
שכל דרכי התורה הן שלום היא תביעה להכלת אמת מידה פרשנית, לברירה בין הראוי
לאסור. כשמשה עמד מול הדין "החרם תחרימם", הוא סירב לו. כשבעל המדרש ניצב
מול הטקסט המחריד המצַווה ציווי זה, ומול פרשנות מדרשי ת
המתעלמת מהקושי הדתי-המוסרי שהוא
מעורר, הוא מסרב לכל אלה. כמשה, הוא מסרב
לטקסט, משום שהוא מאמין שמִצווה על הקורא לסרב כמותם. סירוב זה, התעמתות זו עם דבר
אלוהים ועם מצוותו, הליכה רדיקלית זו עד סף התהום
- הם-הם תמציתה של המִצווה. התביעה
"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" היא אמת המידה הדתית והמצוותית אשר
לפיה חייב אדם לנהוג, גם אל מול דבר אלוהים, בעיקר אל מול דבר אלוהים. זה קיום
המצווה, זו האחריות כלפי האל ועולמו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה